אלא שלפתע חשכו עיניו. השעווה, האמורה להיות אדומה, קיבלה גוון שחור. שוב ושוב בדק את הרישומים בפנקס. התברר שעשה הכול כראוי ולא הייתה כל טעות בתהליך...

יום ד' פרשת ראה כ"ו אב תשפ"א

מסר אביר יעקב - פרשת ראה תשפ"א - כוח הברכה לחץ כאן

האם חשובה 'סעודת רבים' מנתינת צדקה לעני

וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ (יד, כה).

מסופר, פעם פנה אחד אל הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זצ"ל: "מדוע עורכים החסידים סעודת ראש חודש ברבים? האם לא היה רצוי יותר לחלק את הכסף של הסעודה הזאת לעניים?".

השיב לו הרבי: "לפי מצוות התורה, יש להפריש "מעשר שני" בשנה הראשונה והשניה לאחר שנת השמיטה. אותו דבר יש לעשות בשנה הרביעית והחמישית. לעומת זאת לא מפרישים "מעשר עני" אלא בשנה השלישית והשישית. מה עושים במעשר שני? עולים עם המעשר או עם דמיו לירושלים ואוכלים ושותים שם בחברת יהודים אחרים. היות ומעשר עני אנו מפרישים שנתיים בלבד, ומעשר שני – ארבע שנים, מכאן ראיה מן התורה כי אכילה ושתיה של יהודים בצוותא חשובה לפני הקב"ה מאשר צדקה.

עולמו של אבא (עמ' רצד)

בטרם שובו לוורשה קנה ר' מנשה את כל הציוד והחומרים הדרושים להקמת בית המלאכה, וכאשר שב לביתו פתח את בית המלאכה והחל בעבודה.

אלא שלפתע חשכו עיניו. השעווה, האמורה להיות אדומה, קיבלה גוון שחור. שוב ושוב בדק את הרישומים בפנקס. התברר שעשה הכול כראוי ולא הייתה כל טעות בתהליך. הוא ניסה לחזור על התהליך מחדש. הפעם הקפיד עוד יותר להיצמד להוראות. ושוב, בתום התהליך התברר כי השעווה שחורה כפחם...

מצבו של החסיד ר' מנשה קדישמן מוורשה היה על סף ייאוש. במרוצת השנים ניסה למצוא את פרנסתו בכל דרך אפשרית, אך ההצלחה לא האירה לו פנים. בעת האחרונה החמיר מצבו. בחודשים האחרונים לא השתכר פרוטה. פרנסת אשתו ותריסר ילדיו מוטלת עליו, והוא חסר אונים.

ר' מנשה היה מחסידיו של הרה"ק רבי יעקב-אריה מראדזימין, שנודע בסיפורי הפלאות שהתחוללו על-ידו. כל השנים נמנע מלספר לצדיק על מצבו הכלכלי. בשעה שהיה בא אל רבו היה שואל את פיו בדרכי עבודת הבורא ונהנֶה מעצותיו הבהירות. עתה לא עמדה לפניו ברירה והוא מיהר אל רבו לבקש ברכה וישועה.

"סע למוסקווה", אמר לו הרבי. "שם, בבית חרושת פלוני, תלמד את מלאכת ייצור ה'טריוואקס' [=שעווה מלאכותית להטבעת חותמות], ובשובך לעירך תפתח בית מלאכה לייצור החומר".

מענה ברור כל-כך היה מעל ומעבר לכל ציפיותיו של ר' מנשה. הוא מיהר להשיג הלוואה של חמישים רובלים, ועמם יצא למוסקווה. שם שכר את האכסניה הזולה ביותר והחל לחפש את בית החרושת לייצור השעווה.

אלא שאיש לא הכיר את בית החרושת הזה. נראה היה שבית מלאכה כזה אינו קיים. אורחי האכסניה לעגו לו על תמימותו ויעצו לו לשוב לביתו במקום לכלות את זמנו לריק, אולם ר' מנשה היה איתן באמונתו והוסיף לחפש. כעבור חודש ימים לא נותר מחמישים הרובל שהיו עמו אלא רובל אחד. מה יעשה עתה? וכיצד ישוב לביתו?

באותו יום נקלע לאכסניה סוכן של כרטיסי הגרלה. האיש התיישב מול ר' מנשה והחל לשכנעו לקנות כרטיס. בתחילה דחהו החסיד, אולם הלה המשיך במאמצי השכנוע. ר' מנשה גלה את אוזנו כי אין בידו אלא רובל אחד, אך הלה לא נרתע. הוא הציע לר' מנשה כרטיס שמחירו כרבע רובל בלבד. להצעה זו התקשה מיודענו לסרב. הוא קנה את הכרטיס ופטר את האיש לשלום.

בבוא הערב חזר האיש לאכסניה ובפיו בשורה: "זכית במאתיים רובל!", קרא לעבר ר' מנשה המופתע, שחש ברגע זה את השגחת ה' עליו.

עתה, בכסף שקיבל, יכול היה להרשות לעצמו להישאר עוד משך זמן במוסקווה. לא עברו ימים אחדים ובעוברו ברחוב צדדי גילה לפתע בית מלאכה קטן לייצור שעווה. לשמחתו הרבה, בעל-הבית היה יהודי והסכים בנקל ללמדו את סודות המקצוע.

עברו שבועות אחדים ור' מנשה ידע את המלאכה על בורייה. ליתר ביטחון רשם בפנקס את כל הוראות ההכנה, החומרים, הכמויות ודרך הייצור. בתום לימודו הניח לו בעל-הבית להכין את השעווה בעצמו, והיא אכן יצאה מוצלחת למופת.

שבור ורצוץ התייצב מול חדרו של רבו וסיפר לו את אשר אירע. להפתעתו חייך הצדיק ואמר במאור פנים: "אל דאגה, ר' מנשה. שים מבטחך בה'. חזור לביתך והוסף לייצר עוד כמויות גדולות של שעווה ככל שרק תוכל, וה' יהיה בעזרך".

עצתו הברורה של הרבי עודדה את רוחו של החסיד. בניגוד לכל היגיון הוסיף לייצר את השעווה השחורה ולאחסנה בחביות. בסתר לבו קיווה והאמין כי השעווה תשנה את גוֹנה ותיעשה אדומה במרוצת הזמן.

חומרי הגלם תמו, אך הוא לא הפסיק את הייצור. לווה כסף, קנה עוד חומרים והמשיך בייצור השעווה, אף שלא היה לה דורש.

ופתאום התפרסמה בעיתונים חדשה מסעירה. קיסר רוסיה, ניקולאי הראשון, מת, ושורת החלטות נתקבלו לציון האבל. אחת מהן הייתה כי במשך חודש ימים יוחתמו כל חותמות הממלכה בצבע שחור, במקום אדום.

לא חלף זמן רב והתברר לשרים כי ההחלטה אינה ניתנת ליישום, מכיוון שלא היה אפשר להשיג שעווה שחורה. אך את הנעשֶה אין להשיב. המדינה הייתה כמרקחה. בתי דואר ומשרדים ממשלתיים הושבתו.

כאשר הגיעו הדברים לאוזני ר' מנשה מיהר לשגר מברק בהול למוסקווה, ובו בישר כי בידו כמות ענקית של שעווה שחורה, בדיוק כפי שהצו המלכותי דורש.

לא עברו שעות אחדות, ונציגי הממשלה התייצבו בפתח בית המלאכה שלו. הם לא טרחו להתמקח על המחיר, והסכימו מיד למחיר הגבוה שנקב ר' מנשה. הם נטלו את כל חביות השעווה, וזו סופקה במהירות לבתי הדואר בכל מרחבי רוסיה. בבת-אחת נהפך ר' מנשה לגביר אדיר.

את השבת הבאה עשה ר' מנשה במחיצת רבו הגדול, וזה האיר לו פנים. בהיכנסו אליו במוצאי השבת אמר לו הצדיק מראדזימין בחיוך רחב: "מעתה תשוב השעווה להיות אדומה"...

ר' מנשה הוסיף לעסוק במלאכה זו והתפרנס ממנה עד סוף ימיו, בעושר ובכבוד.

(טיב הקהילה)

קיצור שולחן ערוך דיני תפילת מנחה (סי' סט)

סעיף ג'

אָסוּר לְהַתְחִיל לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ סְעוּדָה קְטַנָּה סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה. וְסָמוּךְ הַיְנוּ חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם.

וְאִם אֵינוֹ קוֹבֵעַ עַצְמוֹ לִסְעוּדָה אֶלָּא שֶׁאוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה דֶּרֶךְ אַרְעַי פֵּרוֹת אוֹ תַּבְשִׁיל אֲפִלּוּ מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן יֵשׁ מַתִּירִין. אֲבָל יֵשׁ לְהַחֲמִיר גַּם בָּזֶה.

וְכֵן אָסוּר לִכָּנֵס לְמֶרְחָץ אוֹ לְהִסְתַּפֵּר סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה. וּסְעוּדָה גְּדוֹלָה כְּגוֹן נִשֹוּאִין אוֹ בְּרִית מִילָה וּכְדוֹמֶה אָסוּר לְהַתְחִיל אֲפִלּוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוּלָה דְּהַיְנוּ מֵחֲצוֹת הַיּוֹם, אֶלָּא יַמְתִּינוּ עַד זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה וְיִתְפַּלְּלוּ קֹדֶם הַסְּעוּדָה.

וּבְמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהוּא רָגִיל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, מֻתָּר לְהַתְחִיל סְעוּדָה קְטַנָּה סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה וְגַם אַחַר כָּךְ, וּבִלְבַד שֶׁמִּיָּד שֶׁקּוֹרִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת יַפְסִיק מִמַּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק לְהִתְפַּלֵּל. וּסְעוּדָה גְּדוֹלָה סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה אָסוּר לְהַתְחִיל אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וַאֲפִלּוּ סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה יֵשׁ לְהַחֲמִיר.

כל הזהיר במצות מזוזה מאריכין לו ימיו ושנותיו

ראה אנכי וגו' (יא, כו).

ובדרך רמז ירמוז על פי דבריהם ז"ל שאמרו (זוהר ח"ג רע"ג) שכל בני תורה יש להם ניצוץ ממשה, ואין צריך לומר הדור ההוא ששמעו מפיו שהם חלק ממנו, והוא מה שרמז במאמר זה ראה אנכי פירוש כאלו מדבר עם עצמו ואומר לו אנכי, כי כל ישראל יתיחסו אליו וכשהוא מדבר עמם כאלו מדבר עם עצמו, ולזה גם כן אמר ראה לשון יחיד כשיעור אנכי שהוא לשון יחיד יאמר עליו ראה, עוד ירמוז על ה' שקרא ואמר אנכי וזה הוא שיעור הכתוב ראה כי אותו שקרא ואמר לכם אנכי הוא נותן לפניכם וגו', ואומרו ראה לשון יחיד כי בערך דבר זה כלן יהיו שוים כאחד לדעת כי ה' הוא הנותן לפניהם ברכה וגו':

(אור החיים - פרשת ראה)

עצה וסגולה יומית:

שמעתא בעי צילותא

וּמַה שֶּׁאָמַר 'תוֹרַת פִּיךָ', הוּא מְדַבֵּר עַל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כְּמַשְׁמָעוּתָהּ. וּמַה שֶּׁפֵּרֵט תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מִשּׁוּם דְּהַתַּלְמוּד שֶׁהוּא מְקוֹר הַדִּינִים, צָרִיךְ שַׁקְלָא וְטַרְיָא וְדַעַת רְחָבָה לְדַמּוּיֵי מִלְּתָא לְמִלְּתָא, וּבִפְרָט דִּינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁהֵם כְּמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ וְצָרִיךְ זִכּוּךְ מַחֲשָׁבָה וְדַעַת צְלוּלָה. וְאִם בָּא בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת, נִטְרָד בְּדַעְתּוֹ, וְלָא סָלְקָא לֵהּ שְׁמַעְתְּתָא.

(אלף בינה, אות טי"ת ח)

ווארט יומי: בקשה מה' שיעזרהו לשמור את התורה

הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב (תהלים קיט לד).

כַּוָּנָתוֹ גַּם בָּזֶה מֵעֵין מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ עַל הַמִּצְוֹת בְּסָמוּךְ. וּכְמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ עַל הַמִּצְוֹת, כָּךְ בָּא לְבַקֵּשׁ עַל הַתּוֹרָה, וְכָךְ מְבַקֵּשׁ: הֲבִינֵנִי, דְּהַיְנוּ, תֵּן לִי בִּינָה וִידִיעָה יְתֵרָה, כְּדֵי שֶׁאָבִין וְאֵדַע תּוֹרָתְךָ עַל אֲמִתָּתָהּ וְאֶעֱשֶׂה לָהּ שְׁמִירָה כָּרָאוּי שֶׁלֹּא יוּכַל זָר לְהַשִּׂיגָהּ. וּכְשֶׁאַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה זוֹ, בָּזֶה לֹא אָבוֹא לִידֵי שִׁכְחָה, וְזֶהוּ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב, שֶׁלֹּא אָבוֹא לִידֵי שִׁכְחָה, דְּהַיּוֹדֵעַ הַדָּבָר בְּטַעְמוֹ וְשָׁרְשׁוֹ לֹא יָבוֹא לִידֵי שִׁכְחָה:

אִי נַמִי וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל לֵב, גַּם זֶה דֶּרֶךְ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה, שֶׁשּׁוֹאֵל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לִשְׁמֹר הַתּוֹרָה וְלֹא יָבוֹא לִידֵי שִׁכְחָה:

(אלף בינה, תהלים קיט אות ה)

השפע מגיע תחילה אל המברך

וּמַאן דִּמְבָרֵךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִתְבְּרַךְ - ומי שמברך את הקדוש ברוך הוא, הוא עצמו מתברך, כי נשמתו נעשית כסא אל השפע הנמשך על ידי ברכתו, וְנָטִיל חוּלָקֵיהּ מֵאִינּוּן בִּרְכָאן בְּקַדְמִיתָא דְּכָל עָלְמָא לְתַתָּא - ונוטל חלק השפעותיו מאותם הברכות קודם כל העולמות שלמטה. ומפרש איך נמשך האור, כֵּיוָן דִּשְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְבָּרֵךְ - כיון ששם הוי"ה של הקדוש ברוך הוא מתברך על ידי האור שנמשך על ידי ברכתו, וכמו שהתבאר לעיל, אז מִתַּמָּן נָחִית - משם יורדת ההשפעה דרך נשמתו של המברך, וְשָׁרָא עַל רֵישֵׁיהּ חוּלָקָא קַדְמָאָה - ושורה על ראשו, חלק הראשון של השפע, וממנו נשפעים שאר העולמות.

וְהָא אוֹקִימְנָא - והרי העמדנו, כי זהו מה דִּכְתִיב (שמות כ, כא) 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'. ופירושו, 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי', בכל מקום שיהיה נזכר שמו על ידי ברכה, 'אבוא אליך וברכתיך', תבא הברכה תחילה אל המזכיר את השם שהוא המברך. והטעם, כֵּיוָן דְּהַהִיא בְּרָכָה אַתְיָיא וְשַׁרְיָיא עַל רֵישֵׁיהּ - כיון שאותה ברכה הבאה ושורה על ראשו של המברך, מִתַּמָּן אִתְפְּשַׁט בְּכָל עָלְמָא - משם היא מתפשטת בכל העולם, נמצא כי המברך מתברך תחילה מן האור החדש שנמשך על ידי ברכתו.

ישיבה בסוכה בזמן שהגשמים יורדים

במשנה: ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו (סוכה כח, ב).

במשנה מבואר שהיושב בסוכה וירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה, משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. ודנו הראשונים והפוסקים בדינו של היושב בסוכה בשעה שיורדים גשמים ואינו רוצה לצאת ממנה.

יש מן הראשונים שכתבו שהוא בכלל האמור בירושלמי (ברכות סופ"ב, הובא בהגהות מיימוניות סוכה פ"ו ה"ג אות ג) שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט (הגהות מיימוניות שם בשם רבינו שמחה, שו"ת מהר"י ווייל סי' קצא, רמ"א או"ח סי' תרלט ס"ז), ואף על פי שאין איסור בישיבתו בסוכה מכל מקום הדיוט הוא (זרע אמת סי' צג, ועי' אמרי שפר סי' סא), וכן כתב בספר יוסף אומץ (נוירלינגן סי' תתרך) שהמחמיר בזה הוא חסידות של שטות.

וכתבו הרבה מהאחרונים שאם יושב בסוכה בזמן ירידת הגשמים ומברך על ישיבת סוכה הרי זו ברכה לבטלה כיון שאין קיום מצוה בישיבה בסוכה בזמן ירידת הגשמים ואסור לברך על כך (ט"ז שם ס"ק יז, עדות ביעקב סי' ב, דרך החיים דיני ישיבת הסוכה אות טו, משנה ברורה שם ס"ק מה, וכן כתב ביוסף אומץ שם שהיא ברכה לבטלה כיון שאי אפשר לומר וציונו, וראה עוד שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' לט). וטעם הדבר הוא כיון שאין כלל קיום של מצוה בישיבה בסוכה בזמן ירידת הגשמים, ורק במקומות שיש קצת קיום של מצוה יש מקום להחמיר ולקיים (שו"ת עונג יו"ט סי' נ, אסופות הגר"ח הלוי סוכה סי' ה, שערי ישר ש"ג פי"ט ד"ה ואם). ומכל מקום דעת הרבה פוסקים שבלילה הראשון של חג הסוכות צריך לאכול כזית בסוכה גם אם יורדים גשמים (תוס' ר"פ סוכה כז., הגהות ר"פ על הסמ"ק מצוה צג ועל תשב"ץ קטן סי' ריד בשם רבנו יהודה, רא"ש ברכות פ"ז סוס"י כג ותוס' הרא"ש שם מט: וסוכה כז. בשם רבנו יהודה, רי"ו (תא"ו) נ"ח ח"ב, טור או"ח סי' תרלט, רמ"א בשו"ע שם ס"ה ועוד), וראה להלן בענין גזירת תענית בדעתם.

ויש מהאחרונים שכתבו שהמצטער בישיבתו בסוכה בצער שאינו מחמת ירידת הגשמים ורוצה להחמיר על עצמו ולשבת בה אינו נקרא הדיוט, ומותר להחמיר בזה (קרבן חגיגה סי' פז, ברכת הבית שער נב שערי בינה אות ו, פתחא זוטא סי' תרלט ס"ק ה). וביאר בפתחא זוטא שרק הפטור מהדבר ועושהו וניכר לכל שמשום יוהרא עושהו הוא הנחשב להדיוט, אבל המצטער בישיבת סוכה אין ניכר לכל שמצטער הוא בישיבה בסוכה וגם אם הצער גלוי אין גלוי שינצל מהצער כשיצא מהסוכה, ולכן אינו נידון כפטור מן הדבר ועושהו. והמהרש"ק (חכמת שלמה לשו"ע שם ס"ז) כתב שגם ראוי לכל מצטער להחמיר ולשבת בסוכה על אף צערו, ובברכת הבית (שם) כתב שהעושה כן נקרא חסיד.

והמאירי (סוכה כו. ד"ה שומרי העיר) כתב שאבותינו ורבותינו היו נוהגים בלילות הראשונים ובימים הראשונים שהיו ישנים בסוכה קימעא בבגדיהם דרך חיבוב מצוה, אף על פי שלא ישנו כל הלילה בסוכה כיון שהיו מצטערים בשינה בסוכה והיו פטורים מהשינה, וכתב המאירי שאפשר שלא היו מצטערים באותה שינה מועטת, אף על פי שהיו רשאים לכתחילה לישון בבית מפני שאם ישנו כדרכם מן הסתם יבואו לידי צער. ובספר שלחן שלמה (סי' תרלט סי"א) כתב שכל מצטער שמחמיר לשבת בסוכה חשוב הדיוט, אבל אינה ברכה לבטלה אלא כשיושב בה בעת ירידת גשמים, וכן כתבו בקרבן חגיגה ובחכמת שלמה ובברכת הבית (שם) ובפתחא זוטא (שם ס"ק ה ד"ה והנה) שהמצטער ורוצה בכל זאת לשבת בסוכה יכול לברך על הישיבה.

ומכל מקום כל הדברים האלו לא נאמרו אלא לענין המצטער בישיבתו בסוכה בשאר מיני צער, אבל המצטער מחמת ירידת גשמים ואף על פי כן יושב בסוכה נחשב הוא להדיוט אף לפי דעת האחרונים הנ"ל, כיון שעל זה אמרומפורש במשנתינו שהוא דומה למי שרבו שפך לו קיתון בפניו. ובספר פתחא זוטא (סו"ס תרכט) כתב בשם הכתב סופר עוד חילוק בין מצטער בשאר מיני צער לבין מצטער בירידת גשמים, שבירידת גשמים שכל האנשים מצטערים בצער זה ויוצאים מן הסוכה, אם הוא מחמיר נגד כל האנשים הרי הוא הדיוט. אבל בשאר מיני צער שאין כולם מצטערים בזה אלא הוא לבדו, אם מחמיר ויושב בסוכה אינו היפך כל האנשים ולכן אינו הדיוט.

אמנם באליה רבה (סי' תרלט ס"ק כו) כתב על פי דברי רבינו ירוחם (תא"ו נתיב כב ח"ב) שהפטור מן הסוכה מחמת גשמים שירדו בה ואף על פי כן אכל בה מחלוקת היא אם מברך על ישיבתו ויש סוברים שאף על פי שפטור מכל מקום כשיושב בסוכה עושה בזה מצוה ויכול לברך. ובחזון יחזקאל (סוכה פ"ב ה"ה) כתב שמלשון התוספתא שם והלך לו, משמע שרשאי להשאר בסוכה בירידת גשמים (וראה עוד נשמת אדם כלל קמז ס"ג, ונזירות שמשון סי' תרלט וסי' תעב). ובברכי יוסף (סי' תרלט סק"ח) כתב בשם זקינו מהרח"א אזולאי בהגהותיו כ"י, שכתב יש שנסתפק אם רצו להחמיר על עצמן אותם שהם פטורים מסוכה לאכול ולישן, מה אם מברכין עליה, וכתב בספר בית מועד דהואיל וקבעה עליו חובה גילה דעתו שאינו מצטער ומברך.

ובמטה אפרים (סי' תרכה סס"ד) כתב שהחרד אל דבר ה' ונפשו עגומה עליו ויצטער ביותר אם יצא מהסוכה רשאי לאכול בסוכה או להמתין לאחר חצות והכל לפי הענין. וכתב באלף למטה (שם) שאם אוכל בסוכה אין לו לחוש שנקרא הדיוט כיון שגם אם יצא מהסוכה יצטער (וראה עוד שו"ת ארץ צבי סי' צח, ושו"ת משנה שכיר ח"א סי' קיט).

ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סי' לא) כתב שמנהגינו מאבותינו ורבותינו הקדושים דור אחר דור מתלמידי הבעש"ט לישב בסוכה בשבעת ימי החג גם אם ירדו גשמים ח"ו, וכן הביא מהגה"ק מקאמארנא שכתב בעצי עדן (על המשניות סופ"ב דסוכה), שהנה בגמרא שאלו על מה שאמרו במשנתינו שהרי זה כעבד שמזג כוס חמין לרבו ושפך לו קיתון בפניו, ודנו בגמרא מי שפך למי העבד לאדון או האדון לעבד ופשטו שהכוונה היא שהאדון שפך לעבד, וכתב בעצי עדן שהנפקא מינה בזה היא שאם הרי זה כאילו העבד שפך לרבו אם כן בודאי אסור להחמיר ולשבת בסוכה שהרי זה כחוצפה כלפי שמיא, אך למסקנא שהפירוש הוא שהאדון שפך לעבד אם כן כשאף על פי כן אינו יוצא מהסוכה למידת חסידות יחשב. וביאר במנחת אלעזר שהיינו משום שהדבר מורה שהעבד משמש את רבו לא לשם קבלת פרס ולא כדי שרבו יראה לו שנהנה הוא בשימושו אלא משמשו לשמה. והוסיף עוד בעצי עדן שאדרבה מרוב שמחת המצוה אינו מרגיש בגשמים ואינו מצטער ולכן חייב הוא לישב בסוכה כיון שגם בביתו אם היתה לו שמחה גדולה כזו היה יושב בביתו ולא היה עוזבו. ובמנחת אלעזר הוסיף שישראל קדושים מחמירים על עצמם ואינם יוצאים מן הסוכה ומקבלים עליהם גם להיקרא הדיוטים בשביל מצות ה' החשובה והחביבה עליהם.

וכן כתב גם בספר דרכי חיים ושלום (אות תשעב) שלא היו מפסיקים את הסעודה בעת גשמים. ובספר משמרת שלום (סי' מג אות א) כתב שראה לאביו (רב"מ מקוידינוב) שאפילו כשירדו גשמים היה עושה כל טצדקי כדי שלא לאכול ולישון מחוץ לסוכה, והאריך לבאר שם בכמה אופנים מאיזה טעם לא חשש לדברי הראשונים שדנו את העושה כן להדיוט, ובסוף דבריו מסיק שאחר כל הדברים והאמת האלה אין בכוחינו לחלוק על רבן של ישראל הרמ"א שכתב שאינו מקבל שכר ונקרא הדיוט, ומכל מקום כתב שכל זה למי שבאמת מצטער בישיבה בסוכה בזמן ירידת הגשמים, אבל אנשים כאביו וחביריו שאדרבה שמחה היא להם לשבת בסוכה ואם יצאו מהסוכה יצטערו, ואין להם מניעה בשמחת יום טוב במה שהם יושבים בסוכה, מותר להם לשבת בסוכה ושכרם כפול מן השמים.

וכן מסופר בספר אור ישרים (עמ' 01) שפעם אחת ירד גשם גדול ושוטף בסוכות וירדו גשמים הרבה לתוך הסוכה, והרה"ק מהר"ם מלעכוויטש לא קם ולא זע משם. ושאלוהו שהרי הרמ"א כתב שנקרא הדיוט, והשיב שהלואי נהיה הדיוט. וכן כתוב על הרה"ק הדברי חיים מצאנז (מקור חיים עמ' 011, אוצר החיים אות רנט, בספר חיים עמ' רמג-ה ושם על עוד צדיקים מבית צאנז שנהגו כן), ועל מוהר"ש קאידנובר (מנוחת אשר פרק דברי חכמה ומוסר בפתיחה), הרה"ק ר' פישל מסטריקוב (בית יעקב חידו"ת לסוכות דף צא ושם על עוד צדיקי פולין), הצמח צדיק והאהבת ישראל מויז'ניץ (קדוש ישראל עמ' קעט), הרה"ק ר' חיים מאיר מויז'ניץ (מאיר החיים עמ' רפג-ד), וכן מנהג טשערנוביל וסקווירא. אך באמרי פנחס (השלם אות קפא-ב) כתב על הרה"ק ר' פנחס מקאריץ שבזמן ירידת הגשמים יצא מהסוכה ואכל בבית, וכן כתב במעשה רב (אות ריז) על הגר"א.

דף היומי לילדים:

עוֹפוֹת שֶׁהָיוּ פוֹרְחִים מֵעָלָיו הָיוּ נִשְׂרָפִים!

הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת עַל תַּלְמִידָיו שֶׁל הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁהָיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָיוּ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים.

הֲיוֹדְעִים אַתֶּם מִי הָיָה אֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁל הִלֵּל? רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי!

רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה מַגִּיעַ הָרִאשׁוֹן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בַּבֹּקֶר, וְהָיָה הָאַחֲרוֹן שֶׁעָזַב אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ!

בְּכָל הַזְּמַן שֶׁשָּׁהָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, מֵעוֹלָם לֹא יָשַׁב וְהִתְבַּטֵּל, אֶלָּא לָמַד וְלָמַד וְלָמַד, חָזַר וְלָמַד עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁזָּכָה לָדַעַת אֶת כָּל הַתּוֹרָה! וַאֲפִלּוּ יָדַע מַה דּוֹרְשִׁים וּמַה לּוֹמְדִים מִכָּל מִלָּה וּמִכָּל אוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

לְהִלֵּל הַזָּקֵן הָיָה תַלְמִיד נוֹסָף, וּשְׁמוֹ יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל. כְּשֶׁהָיָה יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הוּא הִתְעַלָּה לִדְרָגוֹת גְּבוֹהוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, עַד שֶׁעוֹפוֹת שֶׁהָיוּ פוֹרְחִים מֵעָלָיו הָיוּ נִשְׂרָפִים!(מאורות הדף היומי / תלמוד ישראלי).

הרה"ק רבי יואל טייטלבוים מסאטמאר זי"ע בעל דברי יואל, ויואל משה ועוד כ"ו אב תשל"ט

מרן הגה"ק רבי יואל טייטלבוים זיע"א, נולד בעיר סיגעט שבאונגרין, ביום י"ח טבת תרמ"ז, לאביו הרה"ק ר' חנניא יום טוב ליפא מסיגעט זיע"א הקדושת יום טוב בהרה"ק ר' יקותיאל יהודה זיע"א הייטב לב מסיגעט (בהרה"ק ר' אלעזר ניסן מדראביטש זיע"א בהרה"ק ר' משה מאוהעל זיע"א הישמח משה).

בשנת תרס"ד נשא את הרבנית הצדקנית מרת חוה ע"ה בת הרה"ק ר' אברהם חיים הורויץ מפלאנטש זיע"א בנו של הרה"ק ר' משה מראזוואדוב זיע"א חתן הרה"ק הייטב לב מסיגעט זיע"א בהרה"ק ר' אליעזר"ל מדזיקוב זיע"א בהרה"ק ר' נפתלי צבי מראפשיץ זיע"א, וממנה נולד לו ג' בנות ואחת מהן נישאה להגה"צ ר' יקותיאל יהודה מסעמיאהלי זצוק"ל.

בחודש אלול תרצ"ז נשא בזיוו"ש את הרבנית הצדקנית מרת אלטא פייגא ע"ה בת הגה"צ ר' אביגדור שפירא מטשענסטחוב זצוק"ל, נכדו של הרה"ק מצאנז זיע"א ועוד.

בשנת תרע"א נכתר לאב"ד ארשיווא, ובשנת תרפ"ו עבר לכהן בקראלי, בשנת תרצ"ד עלה לכהן בעיר סאטמאר אשר על שמה נתפרסם. עבר את ימי הזעם וניצל בניסי ניסים כאשר יצא לחרות והגיע לשווייץ ביום כ"א כסליו תש"ה.

משם עלה לארה"ק והתעכב בה עד אלול תש"ו, ואז נסע לאמעריקא ונתיישב בה בעיר וויליאמסבורג, ויסד מוסדות עולם והפיח רוח חדשה על אדמת אמעריקא.

בקיץ תשי"א נתעטר להיות נשיא העדה החרדית, וביום ז' סיון תשי"ג כשנסתלק לגנז"מ הגה"ק ר' זעליג ראובן בענגיס זיע"א גאב"ד פעיה"ק ירושת"ו נתעטר הרה"ק בו ביום לכהן במקומו כגאב"ד ירושת"ו עד לפטירתו.

וכמה פעמים עלה ארי מבבל לחונן את ארץ הקודש לבקר ולחזק את בני עדתו.

בשנות תשי"ב, תשט"ו, תשי"ט, תשכ"ה, ומדי שנה בשנה שלח מכתב ברכת השנה לבני העדה החרדית. וכן מדי תקופה היה שולח מכתבי חיזוק בענינים העומדים על הפרק.

בשנת תשל"ו השתקע בעיר קרית יואל שבמאנארא, עד להסתלקותו ביום כוא"ב - כ"ו אב תשל"ט ושם מנוחתו כבוד.

השאיר אחריו ברכה ספה"ק דברי יואל על התורה ומועדים שו"ת דברי יואל ויואל משה על הגאולה ועל התמורה ועוד.

אשר ציוה ה'

בימים הראשונים כשבת הרה"ק בעל 'דברי יואל' מסאטמאר זיע"א בסאטמאר, בא פעם הרה"ק רבי אברהם שלום האלברשטאם זיע"א מסטראפקוב לשבות בעיר סאטמאר, והפצירו בו החסידים שיבוא להתפלל בבית המדרש דחסידים שבעיר, אבל הוא התעקש להתפלל דווקא אצל בנו של הרה"ק ה'קדושת יום טוב' זיע"א שנקרא אז 'בן הרב מסיגעט' (הוא הרה"ק מסאטמאר זיע"א) שכבר היה לו בית המדרש בפני עצמו. אנשי שלומו אמרו לו, שלתועלת הענין שבא, טוב לו יותר להתפלל בבית המדרש הגדול שבעיר, אבל הוא באחד רצה להתפלל דווקא אצל בן הרב מסיגעט. והחליטו לבקש את הרה"ק מסאטמאר זיע"א שהוא בעצמו ידבר על לבו שיתפלל בבית המדרש הגדול, והרב מסטראפקאב הסכים בתנאי שאת השולחן יערוך דווקא בבית המדרש של הרה"ק מסאטמאר. וכן היה.

בליל שבת קודש היה שם קהל עצום שבאו לכבוד האורח הגדול מסטראפקוב, ובשעת עריכת השולחן כשראה ה'דברי יואל' שרוצה לברך ברכת המזון, הציע לו שיאמר דברי תורה, ולא רצה, באמרו שאביו הרה"ק משינאווא זיע"א לא אמר תורה רק אם גילו לו מן השמים שיאמר כידוע, וצוה לברך ברכת המזון. ושוב בסעודה שניה גם כן הציע לו שיאמר דברי תורה, ולא רצה.

בסעודת רעוא דרעוין ביקשו עוד הפעם שיאמר דברי תורה, ואז אמר הרה"ק מסטראפקוב: אבי הקדוש אמר שאינו אומר תורה רק מה שמשפיעים לו מן השמים, ובזה אפשר לפרש 'זאת חוקת התורה אשר צוה ה", אם יש ציווי ה', אז 'לאמור', יאמרו תורה, ואם לאו אל יאמרו. ענה לו הרה"ק מסאטמאר ואמר: זקינינו ה'ייטב לב' זיע"א צוה לבניו ולזרעו אחריו שיאמרו תורה לישראל, ועל כן לעניות דעתי נראה לפרש באופן אחר, 'אשר צוה ה", אם יגרום על ידי זה שישמרו ציווי ה', אז 'לאמר', צריך לומר דברי תורה, כי כך מקובלני משם זקינינו מרן הייטב לב זי"ע.

(ספיר ויהלום פר' חוקת ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)

דאגתו לרבנית או לרבנות...

אחרי הסתלקותו של הגה"צ רבי יונתן שטייף זצ"ל אב"ד דק"ק עדת יראים וויען, קרא הרה"ק מסאטמאר זי"ע למשמשו הרה"ח רבי יוסף אשכנזי ז"ל וביקש ממנו לקרוא לו הרה"ח רבי הערש ליפשיץ ע"ה ראש הקהל דק"ק וויען, כי ברצונו לדבר עמו אודות הרבנות.

המשמש רבי יוסף הבין כי כוונת הרבי לדבר אודות ממלא מקום לקהילת וויען, ואכן כך מסר פני הדברים לר' הערש ליפשיץ.

רבי הערש התחמק מלבוא אל הרבי, בטענה כי לכאורה לא ישוו בעיני ה'יעקישע אידן', מי שהרבי רוצה למנות לממלא מקום, ר' יוסף חזר אל הרבי ואמר לו כי ר' הערש מתחמק מלבוא.

כעבור יום אמר הרבי לר' יוסף להגיש לו ה'טילעפ', כי ברצונו לילך אל רבי הערש לדבר עמו אודות הרבנות.

בראות כן המשמש רבי יוסף, רץ מהר אל ר' הערש וביקש ממנו לבוא אל הרבי כי אם לאו יזכה שהרבי יבוא אליו...

רבי הערש בא אל הרבי ומיד התנצל על שלא בא עד הנה, והתחיל בנימוקו שלא ידע איך לדבר עם הרבי אודות הרבנות של ק"ק וויען.

מיד עצרו הרבי ושאל לו: למה סברת כי ברצוני לדבר אודות הרבנות דק"ק וויען, וענה רבי הערש כי המשמש רבי יוסף אמר לו כי הרבי רוצה לדבר אודות ה'רבנות'.

ויהי אך כשמוע זאת הרבי חייך ואמר: אכן אמרתי לו כי ברצוני לדבר אודות ה'רבנות', אך לא היתה כוונתי על 'הרבנות' עם וי"ו, אלא על 'הרבנית' עם יו"ד, דאגתי על הרבנית (הרעביצין) שנשארה אלמנה, שהקהלה תמשיך ליתן לה ממון כדי לחיות...

גל' שמחת התורה

נהנית מהניוז היומי צרף את חברך ותזכה לזכות את הרבים לצירוף חבר לחץ כאן

חדש! אפליקציה מבית 'אור לישרים' - כל העלונים במקום אחד הורדת האפליקציה לחץ כאן

ממלכת התורה עוז והדר - אור לישרים לתגובות והארות: mechubarim@gmail.com לרכישת ספרי המכון לחץ כאן

על מנת להסיר את עצמך מרשימת התפוצה לחץ כאן

לעדכון פרטי לקוח לחץ כאן